פסק-דין בתיק ת"א 1540-08

א.   רקע כללי וטענות הצדדים:

1. בפניי תביעה לפינוי וסילוק ידו של הנתבע מדירה בת 3 חדרים, השוכנת ברחוב ג'ון קנדי 157/16 בראש העין (להלן: הדירה). כן, עותרת התובעת לחיוב הנתבע בתשלום דמי שימוש ראויים, בסך של 22,335 ש"ח (נכון ליום 18/5/08).

2. ביום 19/4/1994 השכירה התובעת את הדירה לאמו של הנתבע (להלן: השוכרת החוזית). לטענת התובעת, השוכרת החוזית נטשה את הדירה ביום 9/10/05, שעה שהיא עברה להתגורר בבית אבות לצמיתות (בכתב התביעה צוינה בטעות שנת 2007 כשנה בה עברה האם למוסד הסיעודי; ר' תיקון בעניין זה עדותו של עד התובעת בעמ' 12 שו' 26-27 לפרו' וכן נספח 2 לתצהיר התובעת).      

3. הנתבע ריצה בעבר תקופת מאסר ממושכת ושוחרר ביום 3/4/05. הנתבע הינו בעל עבר פסיכיאטרי ואובחן כלוקה בסכיזופרניה, בעל הפרעת אישיות אנטי סוציאלית ופדופיל, כשבעברו אשפוזים ומעקב מרפאתי רבת שנים, בבתי חולים פסיכיאטרים. כמעט מחצית מחייו (על פי תצהירו), הוא בילה מאחורי סורג ובריח, בגין (בין היתר) עבירות מין.  

4. ביום 29/1/07, הגיש הנתבע בקשה להכיר בו כדייר ממשיך. ביום 1/2/07 בקשתו נדחתה על ידי הוועדה המרחבית מטעם משרד השיכון. בהחלטה נקבע, כי הנתבע אינו עומד בתנאים הנדרשים, ככל שהזכאות כפופה לכך שבין היתר, הוא צריך היה להתגורר עם השוכרת החוזית 3 שנים רצופות בטרם שעברה למוסד הסיעודי. ערעור שהוגש על ידי הנתבע לוועדה העליונה של משרד הבינוי והשיכון, נדחה ביום 11/3/07, מאותם הטעמים.
5. ביום 17/6/12 התקיימה ישיבת ההוכחות בתיק, במהלכה העיד ונחקר המצהיר מטעם התובעת, מר איילון גדסי אשר משמש אצל התובעת כרכז שטח. ב"כ התובעת ויתר על חקירת הנתבע ואחותו (מטעמי יעילות). הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב. 

6. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם לנתבע זכויות של "דייר ממשיך" בדירה, על רקע מעברה של השוכרת החוזית למוסד הסיעודי ובהתחשב בתקופת המאסר אותה הוא ריצה אשר לטענתו מנעה ממנו מגורים רצופים בדירה עם אמו, בטרם שחרורו.

ב.   שאלת הסמכות:

7. עוד בראשית הדברים, אציין כי תביעה זו הינה תביעת פינוי מטעם עמידר אשר הוגשה, משלא הוכרו זכויות הנתבע על ידי הוועדות שהוקמו בחוק לבחינת שאלות אלה, על ידי משרד השיכון. וועדות אלה הינן וועדות ציבוריות/מנהליות (מחוזית ועליונה). נשאלת השאלה, האם ניתן לתקוף את ההחלטות המנהליות של הוועדות הנ"ל, אשר בחנו ודחו את הטענה לקיום התנאים הנדרשים להכרה כדייר ממשיך, בהתקפת עקיפה במסגרת תביעת פינוי שכזה.

8. התובעת התייחסה לסוגיה זו של הסמכות, בסיכומיה (ר' סעיף 9), עת טענה כי טענות הנתבע בהגנתו, הינה למעשה בקשה כי בית המשפט יחליף את שיקול דעתה של הרשות המוסמכת בשיקול דעתו' וייתן החלטה המנוגדת לחוק ולשיקול דעתה של הוועדה המוסמכת להכריע בזכויות במערך הדיורי. 

9. קיימת פסיקה מנחה בסוגיה זו שמצאה ביטוייה בבר"ע (י-ם) 870/09 פרזות חברה ממשלתית עירונית לשיכון בע"מ נ' יעקב שאול ואח' (פורסם במאגרים, 2009), שם קבע כב' השופט זילברטל, כי אמנם ועדת האכלוס של משרד הבינוי והשיכון הינה גוף מינהלי שאת החלטותיה ניתן לתקוף בתקיפה ישירה בבית המשפט לעניינים מינהליים (וייתכן שאף ראוי לתקוף אותם בצורה זו ובדרך המלך), אולם עצם העובדה שתקיפה ישירה נעשית בבית המשפט לעניינים מינהליים, אינה פוגעת בסמכותם של בתי המשפט האזרחיים לדון בהחלטות 'המנהליות', שכולה בתקיפה עקיפה.

10. פסק הדין הנ"ל הינו כאמור מנחה, אם כי לא הלכה מחייבת. מכל מקום, אף אם לצורך ענייננו נקבל את הקביעה האמורה, אין בה לשנות את התוצאה כי במקרה דנן, אין מקום להתערב בהחלטות של אותן הועדות, כפי שיובהר כדלקמן.

ג.   לגופה של מחלוקת:

11. סעיף 1 לחוק הדיור הציבורי מגדיר "דייר ממשיך" כדלקמן:

"בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי;".

12. "זכאי" לדיור ציבורי מוגדר בסעיף 1:

"מי שמתגורר בדירה ציבורית תקופה של חמש שנים לפחות, ואין בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים;".

13. הפסיקה קבעה כי מטרתו העיקרית של הסדר זה, למתן הכרה ל"דייר ממשיך", הינו בדאגה לבן משפחה נזקק שהתגורר יחד עם הדייר הזכאי המקורי, והוא עצמו חסר דיור. ביחס להגדרתו של אותו הטוען לזכות של דייר ממשיך, נקבע כי בחינת השאלה מי יוכר כדייר ממשיך, תהיה בחינה דווקנית ומדוקדקת. ראה לדוגמא בעניין זה את דברי כב' השופט מ' רביד בע"א (מחוזי ירושלים) 6184/05 משה זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, תק-מח 2007(1) 11443, 11447 (2007) [להלן: עניין זריהן], כמפורט להלן:

"...בבואנו לקבוע המובן המשפטי שיש ליתן למונח 'התגורר' בהגדרת 'דייר ממשיך', עלינו לבחון את התכלית הניצבת בבסיס חוק הדיור הציבורי. אציין כבר עתה, כי לאור תכלית החוק - שהינה תכלית סוציאלית לאפשר לזכאי או לדייר ממשיך, בתנאים הקבועים בחוק ומכוחו, לקבל לידיו דירה בתנאים נוחים ומיוחדים ובכך לסייע לביסוס הכלכלי המינימאלי, ובהינתן מלאי מוגבל בהיקפו של דירות ציבוריות, מחד גיסא, ומספר הולך וגדל של זכאים לדיור ציבורי, מאידך גיסא - באתי לכלל מסקנה, כי יש לפרש המונח 'התגורר' פירוש דווקני ומצמצם, המבטיח הגשמת התכלית הניצבת בבסיס החוק" (ההדגשה אינה במקור - ע.מ.).